[1] וּבְכֵן צָרִיךְ שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִרְאוּ אוֹתָנוּ כִּמְשָׁרְתֵי הַמָּשִׁיחַ וּכְמֻפְקָדִים עַל סוֹדוֹת אֱלֹהִים.
[2] וְאוּלָם מִן הַמֻּפְקָדִים נִדְרָשׁ לְהִמָּצֵא נֶאֱמָנִים.
[3] לְגַבֵּי דִידִי דָּבָר פְּחוּת עֵרֶךְ הוּא לְהִשָּׁפֵט עַל־יְדֵיכֶם אוֹ לְהִשָּׁפֵט בְּיוֹם דִּין אֱנוֹשִׁי. אֲנִי אַף לֹא דָּן אֶת עַצְמִי,
[4] כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר נֶגֶד עַצְמִי. אֲבָל לֹא בְּכָךְ אֲנִי יוֹצֵא זַכַּאי; הָאָדוֹן הוּא הַשּׁוֹפֵט אוֹתִי.
[5] לָכֵן אַל תִּשְׁפְּטוּ דָּבָר בְּטֶרֶם עֵת, עַד כִּי יָבוֹא הָאָדוֹן אֲשֶׁר גַּם יוֹצִיא לָאוֹר אֶת תַּעֲלוּמוֹת הַחֺשֶׁךְ וְגַם יְגַלֶּה אֶת מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב. אָז תִּנָּתֵן הַתְּהִלָּה לְכָל אִישׁ מֵאֵת הָאֱלֹהִים.
[6] אַחַי, הֲסִבּוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל עַצְמִי וְעַל אַפּוֹלוֹס בִּשְׁבִילְכֶם, לְמַעַן תִּלְמְדוּ מֵהַדֻּגְמָה הַנּוֹגַעַת לָנוּ שֶׁלֹּא לַחֲרֺג מִן הַכָּתוּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׂא אִישׁ עַל רֵעֵהוּ בִּשְׁמוֹ שֶׁל אַחֵר;
[7] שֶׁכֵּן מִי מַקְנֶה לְךָ יִחוּד? וּמַה יֵּשׁ לְךָ שֶׁלֹּא קִבַּלְתָּ? וְאִם אָמְנָם קִבַּלְתָּ, מַדּוּעַ תִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא קִבַּלְתָּ?
[8] אַתֶּם כְּבָר שְׂבֵעִים! אַתֶּם כְּבָר עֲשִׁירִים! בִּלְעָדֵינוּ אַתֶּם מוֹלְכִים! הַלְוַאי שֶׁמְּלַכְתֶּם בֶּאֱמֶת כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נִמְלֹךְ אִתְּכֶם.
[9] אֲשֶׁר לָנוּ הַשְּׁלִיחִים, אֲנִי סָבוּר שֶׁאֱלֹהִים הִצִּיב אוֹתָנוּ אַחֲרוֹנִים, כְּנִדּוֹנִים לְמָוֶת; כִּי הָיִינוּ לְמַחֲזֶה לָעוֹלָם, הֵן לְמַלְאָכִים הֵן לִבְנֵי אָדָם.
[10] אָנוּ כְּסִילִים בִּגְלַל הַמָּשִׁיחַ, אַךְ אַתֶּם חֲכָמִים בַּמָּשִׁיחַ! אֲנַחְנוּ חַלָּשִׁים, אַךְ אַתֶּם חֲזָקִים! אַתֶּם נִכְבָּדִים, אַךְ אֲנַחְנוּ נִקְלִים!
[11] עַד עֶצֶם הַשָּׁעָה הַזֺּאת אֲנַחְנוּ רְעֵבִים וּצְמֵאִים, עֲרֻמִּים וּמֻכִּים וְנָדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,
[12] וִיגֵעִים בַּעֲמַל יָדֵינוּ. מְגַדְּפִים אוֹתָנוּ – אֲנַחְנוּ מְבָרְכִים; רוֹדְפִים אוֹתָנוּ – אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים זֺאת;
[13] מְחָרְפִים אוֹתָנוּ, אַךְ בְּפִינוּ מִלּוֹת עִדּוּד; כִּסְחִי הָעוֹלָם הָיִינוּ, מְאוּסִים לַכֺּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
[14] לֹא כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶתְכֶם אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא לְהַזְהִיר אֶתְכֶם כִּילָדַי הָאֲהוּבִים.
[15] הֲלֹא גַּם אִם יֵשׁ לָכֶם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מְחַנְּכִים בַּמָּשִׁיחַ, אֵין לָכֶם אָבוֹת רַבִּים; כִּי אֲנִי, עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה, הוֹלַדְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.
[16] לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לְהִתְנַהֵג כָּמוֹנִי.
[17] מִשּׁוּם כָּךְ שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי הָאָהוּב וְהַנֶּאֱמָן בָּאָדוֹן. הוּא יַזְכִּיר לָכֶם אֶת דְּרָכַי בַּמָּשִׁיחַ, כְּפִי שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד בְּכָל קְהִלָּה וּקְהִלָּה בְּכָל מָקוֹם.
[18] יֵשׁ אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לְהִתְנַשֵּׂא וּלְהִתְנַהֵג כְּאִלּוּ לֹא אָבוֹא אֲלֵיכֶם.
[19] אוּלָם אֲנִי אָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּקָרוֹב, אִם יִרְצֶה הָאָדוֹן, וְאֶרְאֶה לֹא אֶת דִּבּוּרָם שֶׁל הַמִּתְנַשְּׂאִים, אֶלָּא אֶת כֺּחָם;
[20] שֶׁכֵּן מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אֵינָהּ בְּדִבּוּר כִּי אִם בְּכֺחַ הַפֺּעַל.
[21] מָה אַתֶּם רוֹצִים? שֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּשֵׁבֶט מוּסָר, אוֹ בְּאַהֲבָה וְעַנְוַת רוּחַ?