Skip to content
Opens in a new window
Listen to this chapter • 5:17

[1] וַאֲנִי, אַחַי, כְּשֶׁבָּאתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם אֶת רָז אֱלֹהִים, לֹא בָּאתִי אֲלֵיכֶם בְּמִלִּים רָמוֹת אוֹ בְּרוֹמְמוּת חָכְמָה.

[2] הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁלֹּא לָדַעַת דָּבָר בְּקִרְבְּכֶם זוּלַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְהוּא – צָלוּב.

[3] וַאֲנִי בְּחֻלְשָׁה וּבְפַחַד וּבִרְעָדָה רַבָּה הָיִיתִי אֶצְלְכֶם.

[4] דִּבּוּרִי וְהַטָּפָתִי לֹא לֻוּוּ בְּפִתּוּיֵי מִלִּים שֶׁל חָכְמָה אֱנוֹשִׁית, אֶלָּא בְּהוֹכָחָה שֶׁל רוּחַ וּגְבוּרָה,

[5] כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּסָּמֵךְ אֱמוּנַתְכֶם עַל חָכְמַת בְּנֵי אָדָם אֶלָּא עַל גְּבוּרַת אֱלֹהִים.

[6] אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים חָכְמָה בֵּין הַמְבֻגָּרִים, אַךְ לֹא חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה, גַּם לֹא חָכְמַת שַׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּאִים אֶל קִצָּם.

[7] אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים אֶת חָכְמַת אֱלֹהִים הַנִּסְתֶּרֶת, הַחָכְמָה שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה וַאֲשֶׁר לִפְנֵי הָעוֹלָמִים יְעָדָהּ אֱלֹהִים לְתִפְאַרְתֵּנוּ, –

[8] וְאִישׁ מִשַּׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יְדָעָהּ, שֶׁכֵּן אִלּוּ יְדָעוּהָ לֹא הָיוּ צוֹלְבִים אֶת אֲדוֹן הַכָּבוֹד

[9] כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְאֺזֶן לֹא שָׁמְעָה וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ כֺּל אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאוֹהֲבָיו."

[10] אַךְ לָנוּ גִּלָּה אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחוֹ אֲפִלּוּ אֶת עֲמֻקּוֹת הָאֱלֹהִים, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ חוֹקֶרֶת הַכֺּל.

[11] מִי מִבְּנֵי אָדָם יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בָּאָדָם, זוּלָתִי רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ? כֵּן גַּם אֶת אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים אֵין יוֹדֵעַ זוּלָתִי רוּחַ הָאֱלֹהִים.

[12] וַאֲנַחְנוּ לֹא קִבַּלְנוּ אֶת רוּחַ הָעוֹלָם, אֶלָּא אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ בְּחַסְדּוֹ.

[13] וְאוֹתָם אֲנַחְנוּ מַבִּיעִים לֹא בְּמִלִּים שֶׁחָכְמַת אֱנוֹשׁ מְלַמֶּדֶת, אֶלָּא בְּמִלִּים שֶׁהָרוּחַ מְלַמֶּדֶת, כְּשֶׁאָנוּ מְפָרְשִׁים דְּבָרִים רוּחָנִיִּים בְּהַגְדָּרוֹת רוּחָנִיּוֹת.

[14] אַךְ הָאָדָם הַנַּפְשִׁי אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן סִכְלוּת הֵם בְּעֵינָיו; גַּם אֵין הוּא יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִבְחָנִים בְּאֺפֶן רוּחָנִי.

[15] לְעֻמַּת זֺאת הָאָדָם הָרוּחָנִי בּוֹחֵן אֶת הַכֺּל וְאִישׁ לֹא יִבְחַן אוֹתוֹ;

[16] כִּי "מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?", אַךְ אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ.

הראשונה אל הקורינתים — Chapters