[1] לָכֵן, חֲבִיבַי, בִּהְיוֹת לָנוּ הַהַבְטָחוֹת הָאֵלֶּה, נְטַהֵר אֶת עַצְמֵנוּ מִכָּל טֻמְאַת גּוּף וְרוּחַ וְנַשְׁלִים קְדֻשָּׁתֵנוּ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים.
[2] הַרְחִיבוּ לָנוּ לְבַבְכֶם; לֹא עָשִׂינוּ עָוֶל לְאִישׁ, לֹא גָּרַמְנוּ נֵזֶק לְאִישׁ, לֹא רִמִּינוּ אִישׁ.
[3] אֵינֶנִּי מְדַבֵּר מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַרְשִׁיעַ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמַרְתִּי שֶׁאַתֶּם בְּלִבֵּנוּ, גַּם לַחַיִּים גַּם לַמָּוֶת.
[4] רַב בִּטְחוֹנִי בָּכֶם. גְּדוֹלָה גַּאֲוָתִי בָּכֶם. מָלֵאתִי נֶחָמָה וַאֲנִי שׁוֹפֵעַ שִׂמְחָה בְּכָל צָרָתֵנוּ.
[5] הֵן גַּם כַּאֲשֶׁר בָּאנוּ לְמָקֵדוֹנְיָה לֹא הָיָה מָנוֹחַ לְגוּפֵנוּ, אֶלָּא צָרוֹת מִכָּל עֵבֶר, מַאֲבָקִים מִחוּץ וַחֲשָׁשׁוֹת מִבַּיִת.
[6] אֲבָל אֱלֹהִים, הַמְנַחֵם אֶת הַנִּדְכָּאִים, נִחֵם אוֹתָנוּ בְּבוֹאוֹ שֶׁל טִיטוֹס.
[7] וְלֹא בְּבוֹאוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם בַּנֶּחָמָה שֶׁהוּא נֻחַם בָּכֶם; שֶׁכֵּן סִפֵּר לָנוּ עַל כִּסּוּפֵיכֶם, עַל רֺב צַעַרְכֶם, עַל הַקִּנְאָה שֶׁאַתֶּם מְקַנְּאִים לִי, וְלָכֵן שָׂמַחְתִּי עוֹד יוֹתֵר.
[8] הֵן גַּם אִם הֶעֱצַבְתִּי אֶתְכֶם בְּאִגַּרְתִּי, אֵינֶנִּי מִתְחָרֵט. גַּם אִם הִתְחָרַטְתִּי – אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהָאִגֶּרֶת הַהִיא הֶעֱצִיבָה אֶתְכֶם, אַף כִּי רַק לִזְמַן מָה –
[9] כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ לֹא עַל שֶׁנֶּעֱצַבְתֶּם, אֶלָּא עַל שֶׁהָעֶצֶב הַזֶּה הֵבִיא אֶתְכֶם לִידֵי תְּשׁוּבָה; כִּי נֶעֱצַבְתֶּם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, בְּאֺפֶן שֶׁלֹּא נִגְרַם לָכֶם שׁוּם נֵזֶק עַל־יָדֵינוּ.
[10] הֵן הָעֶצֶב שֶׁהוּא כִּרְצוֹן אֱלֹהִים מְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה אֲשֶׁר תּוֹצָאָתָהּ יְשׁוּעָה, וְעַל עֶצֶב כָּזֶה אֵין לְהִצְטַעֵר. אֲבָל הָעֶצֶב כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם גּוֹרֵם מָוֶת.
[11] רְאוּ מָה עוֹרֵר בָּכֶם הָעֶצֶב הַזֶּה אֲשֶׁר כִּרְצוֹן אֱלֹהִים! הוּא עוֹרֵר בָּכֶם חָרִיצוּת, הִתְנַצְּלוּת, הִתְלַהֲטוּת, יִרְאָה, כִּסּוּפִים, קִנְאָה, נְכוֹנוּת לַעֲשִׂיַּת דִּין. מִכָּל הַבְּחִינוֹת הוֹכַחְתֶּם שֶׁאֵין בָּכֶם דֺּפִי בָּעִנְיָן הַהוּא.
[12] וּבְכֵן, גַּם כְּשֶׁכָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, לֹא כָּתַבְתִּי לְמַעַן זֶה שֶׁעָשָׂה אֶת הָרָעָה וְלֹא לְמַעַן זֶה שֶׁסָּבַל אֶת הָרָעָה, אֶלָּא לְמַעַן תִּוָּכְחוּ לָדַעַת לְנֺכַח הָאֱלֹהִים מַהִי מְסִירוּתְכֶם לָנוּ.
[13] לָכֵן נֻחַמְנוּ. אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁנֻּחַמְנוּ שָׂמַחְנוּ בְּשִׂמְחַת טִיטוֹס, שֶׁכֵּן כֻּלְּכֶם גְּרַמְתֶּם לוֹ נַחַת רוּחַ.
[14] אִם בְּמִדַּת מָה הִתְגָּאֵיתִי בָּכֶם לְפָנָיו, לֹא הִתְאַכְזַבְתִּי – אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁתָּמִיד דִּבַּרְנוּ אֲלֵיכֶם אֱמֶת, כֵּן גַּם דִּבְרֵי הִתְגָּאוּתֵנוּ לִפְנֵי טִיטוֹס הוּכְחוּ כֶּאֱמֶת.
[15] הוּא רוֹחֵשׁ לָכֶם אַהֲבָה רַבָּה עַד מְאֺד, כִּי זוֹכֵר הוּא אֶת הַצִּיּוּת שֶׁל כֻּלְּכֶם כְּשֶׁקִּבַּלְתֶּם אוֹתוֹ בְּיִרְאָה וּבַחֲרָדָה.
[16] אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁבְּכָל דָּבָר אֲנִי בָּטוּחַ בָּכֶם.