Skip to content
Opens in a new window
Listen to this chapter • 2:34

[1] הַאִם נַתְחִיל שׁוּב לְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמֵנוּ? אוֹ שֶׁמָּא זְקוּקִים אָנוּ, כַּאֲחֵרִים, לְאִגְּרוֹת שֶׁבַח אֲלֵיכֶם אוֹ מִכֶּם?

[2] הֲרֵי אַתֶּם אִגַּרְתֵּנוּ הַכְּתוּבָה בְּלִבֵּנוּ, וְכָל אָדָם מַכִּיר אוֹתָהּ וְקוֹרֵא אוֹתָהּ.

[3] רוֹאִים בְּבֵרוּר שֶׁאַתֶּם אִגֶּרֶת הַמָּשִׁיחַ הַנֶּעֱזֶרֶת עַל־יָדֵינוּ – כְּתוּבָה לֹא בִּדְיוֹ, אֶלָּא בְּרוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים, לֹא עַל לוּחוֹת אֶבֶן, אֶלָּא עַל לוּחוֹת שֶׁל לֵב בָּשָׂר.

[4] וּבִגְלַל הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ לָנוּ בִּטָּחוֹן כָּזֶה בֵּאלֹהִים.

[5] לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ מֻכְשָׁרִים בְּאֺפֶן שֶׁנַּחְשֺׁב כְּאִלּוּ מַשֶּׁהוּ נוֹבֵעַ מֵעַצְמֵנוּ, אֶלָּא שֶׁכָּשְׁרֵנוּ בָּא מֵאֵת אֱלֹהִים.

[6] הוּא הִכְשִׁיר אוֹתָנוּ לִהְיוֹת מְשָׁרְתִים שֶׁל בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא שֶׁל אוֹת כְּתוּבָה, אֶלָּא שֶׁל הָרוּחַ; שֶׁכֵּן הָאוֹת מְמִיתָה, אֲבָל הָרוּחַ מְחַיָּה.

[7] וְאִם שֵׁרוּת שֶׁל מִשְׁטַר הַמָּוֶת, הֶחָקוּק אוֹתִיּוֹת בְּאֶבֶן, נִמְלָא כָּבוֹד עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יָכְלוּ לְהַבִּיט אֶל פְּנֵי מֺשֶׁה בִּגְלַל זִיו פָּנָיו הַחוֹלֵף,

[8] הַאִם שֵׁרוּת שֶׁל מִשְׁטַר הָרוּחַ לֹא יִמָּלֵא כָּבוֹד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?

[9] הֲרֵי אִם שֵׁרוּת הַהַרְשָׁעָה לוֹבֵשׁ כָּבוֹד, כָּל שֶׁכֵּן מַרְבֶּה לְהִתְעַלּוֹת בְּכָבוֹד שֵׁרוּת הַהַצְדָּקָה!

[10] הֵן אֲפִלּוּ מַה שֶּׁלָּבַשׁ כָּבוֹד, כְּבוֹדוֹ הָיָה לְאַיִן בִּגְלַל הַכָּבוֹד הַנַּעֲלֶה יוֹתֵר.

[11] וְאִם מַה שֶּׁבָּטֵל לָבַשׁ כָּבוֹד, הַבִּלְתִּי חוֹלֵף נִכְבָּד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

[12] לָכֵן בִּהְיוֹת לָנוּ תִּקְוָה כָּזֺאת, יֶתֶר עֺז לָנוּ.

[13] וְאֵין אָנוּ כְּמֺשֶׁה שֶׁשָּׂם מַסְוֶה עַל פָּנָיו כְּדֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֶל קֵץ הַדָּבָר הַמִּתְבַּטֵּל.

[14] בְּרַם לִבּוֹתֵיהֶם קָהוּ, כִּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּקָרְאָם בַּבְּרִית הַיְשָׁנָה נִשְׁאָר אוֹתוֹ הַמַּסְוֶה בִּלְתִּי מְסֻלָּק, שֶׁכֵּן בַּמָּשִׁיחַ הוּא מִתְבַּטֵּל.

[15] עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר הֵם קוֹרְאִים אֶת דִּבְרֵי מֺשֶׁה, הַמַּסְוֶה מֻנָּח עַל לִבָּם.

[16] אַךְ כַּאֲשֶׁר יִפְנֶה לִבָּם אֶל יהוה יוּסַר הַמַּסְוֶה.

[17] יהוה הוּא הָרוּחַ וּבַאֲשֶׁר רוּחַ יהוה שָׁם הַחֵרוּת.

[18] אֲבָל אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ בְּפָנִים מְגֻלִּים רוֹאִים בְּמַרְאָה אֶת כְּבוֹד יהוה וְנֶהְפָּכִים לְאוֹתוֹ צֶלֶם, מִכָּבוֹד אֶל כָּבוֹד, כְּמוֹ מִיַּד יהוה – הָרוּחַ.

השניה אל הקורינתים — Chapters