[1] יֵשׁוּעַ סִיֵּם אֶת הוֹרָאוֹתָיו לִשְׁנֵים־עָשָׂר תַּלְמִידָיו וְהָלַךְ מִשָּׁם לְלַמֵּד וּלְהַטִּיף בְּעָרֵיהֶם.
[2] כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹחָנָן בְּבֵית הַסֺּהַר עַל מַעֲשֵׂי הַמָּשִׁיחַ שָׁלַח בְּיַד תַּלְמִידָיו לִשְׁאֺל אוֹתוֹ:
[3] "אַתָּה הוּא אֲשֶׁר נוֹעַד לָבוֹא, אוֹ נְחַכֶּה לְאַחֵר?"
[4] הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "לְכוּ הַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֶת אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹמְעִים וְרוֹאִים:
[5] עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֺרָעִים מְטֺהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, עֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים,
[6] וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה לוֹ לְמִכְשׁוֹל."
[7] הֵם הָלְכוּ וְיֵשׁוּעַ הֵחֵל לְדַבֵּר אֶל הֲמוֹן הָעָם עַל־אוֹדוֹת יוֹחָנָן: "מַה יְצָאתֶם לַמִּדְבָּר לִרְאוֹת? קָנֶה מִתְנוֹעֵעַ בָּרוּחַ?
[8] וּבְכֵן מַה יְצָאתֶם לִרְאוֹת? אִישׁ לָבוּשׁ בְּגָדִים מְעֻדָּנִים? הֲרֵי הַלּוֹבְשִׁים לְבוּשׁ מְעֻדָּן בְּבָתֵּי מְלָכִים הֵם.
[9] מַה בְּכָל זֺאת יְצָאתֶם לִרְאוֹת? נָבִיא? כֵּן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַף יוֹתֵר מִנָּבִיא.
[10] זֶה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב עָלָיו, 'הִנְנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכְּךָ לְפָנֶיךָ'.
[11] אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא קָם בִּילוּדֵי אִשָּׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל, אַךְ הַקָּטֺן בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.
[12] וּמִימֵי יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וְעַד עַתָּה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם פּוֹרֶצֶת וְהַפּוֹרְצִים אוֹחֲזִים בָּה.
[13] הֵן כָּל הַנְּבִיאִים וְהַתּוֹרָה עַד יוֹחָנָן נִבְּאוּ.
[14] וְאִם תִּרְצוּ לְקַבֵּל הֲרֵי הוּא אֵלִיָּהוּ הֶעָתִיד לָבוֹא.
[15] מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע!
[16] לְמִי אַשְׁוֶה אֶת הַדּוֹר הַזֶּה? דּוֹמֶה הוּא לִילָדִים הַיּוֹשְׁבִים בְּחַצְרוֹת הַשְּׁוָקִים וְקוֹרְאִים אֶל חַבְרֵיהֶם בְּקוֹל:
[17] 'חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִילִים וְלֹא רְקַדְתֶּם, קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינָה וְלֹא בְּכִיתֶם'.
[18] כִּי בָּא יוֹחָנָן, לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, וְאוֹמְרִים עָלָיו 'שֵׁד בּוֹ'.
[19] בָּא בֶּן־הָאָדָם וְהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וְאוֹמְרִים 'הִנֵּה אִישׁ זוֹלֵל וְסוֹבֵא, יְדִיד הַמּוֹכְסִים וְהַחוֹטְאִים'. אָכֵן, צִדְקָתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה הוּכְחָה בְּמַעֲשֶׂיהָ."
[20] אָז הֵחֵל לִגְעֺר בֶּעָרִים שֶׁהִתְחוֹלְלוּ בָּהֶן נִסָּיו הָרַבִּים וְלֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה:
[21] "אוֹי לָךְ כּוֹרָזִין! אוֹי לָךְ בֵּית צַיְדָה! כִּי אִלּוּ נַעֲשׂוּ בְּצוֹר וּבְצִידוֹן הַפְּלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּתוֹכְכֶן, הֲרֵי מִכְּבָר הָיוּ חוֹזְרוֹת בִּתְשׁוּבָה בְּשַׂק וָאֵפֶר.
[22] בְּרַם אוֹמֵר אֲנִי לָכֶן, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְצוֹר וּלְצִידוֹן מֵאֲשֶׁר לָכֶן.
[23] וְאַתְּ, כְּפַר נַחוּם, הַאִם לַשָּׁמַיִם תַּעֲלִי? אֶל שְׁאוֹל תֵּרְדִי! כִּי אִלּוּ בִּסְדוֹם נַעֲשׂוּ הַנִּסִּים שֶׁהָיוּ בְּתוֹכֵךְ, עוֹמֶדֶת הָיְתָה עַל תִּלָּהּ עַד הַיּוֹם.
[24] וְאוּלָם אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְאֶרֶץ סְדוֹם מֵאֲשֶׁר לָךְ."
[25] בָּעֵת הַהִיא אָמַר יֵשׁוּעַ: "מוֹדֶה אֲנִי לְךָ, אָבִי, אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי הִסְתַּרְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים וְגִלִּיתָם לְעוֹלָלִים.
[26] כֵּן, אָבִי, שֶׁהֲרֵי כָּךְ הָיָה רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.
[27] הַכֺּל נִמְסַר לִי מֵאֵת אָבִי וְאֵין אִישׁ מַכִּיר אֶת הַבֵּן, זוּלָתִי הָאָב; אַף אֵין אִישׁ מַכִּיר אֶת הָאָב, זוּלָתִי הַבֵּן וְכָל מִי שֶׁהַבֵּן רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ.
[28] בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה.
[29] קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם,
[30] כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָׂאִי."