[1] רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן לָנוּ הָאָב לְהִקָּרֵא יַלְדֵי אֱלֹהִים! וְאָכֵן כָּךְ אֲנַחְנוּ. מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָנוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתוֹ.
[2] אֲהוּבַי, עַכְשָׁו יַלְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, וְעוֹד לֹא נִגְלָה מַה נִּהְיֶה. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא.
[3] וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזֺּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁטָהוֹר הָאֶחָד הַהוּא.
[4] כָּל מִי שֶׁחוֹטֵא גַּם עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה; הַחֵטְא הוּא עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה.
[5] אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא נִגְלָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת חֲטָאֵינוּ, וּבוֹ אֵין חֵטְא.
[6] כָּל הָעוֹמֵד בּוֹ לֹא יֶחֱטָא; כָּל הַחוֹטֵא לֹא רָאָהוּ אַף לֹא יְדָעוֹ.
[7] יְלָדַי, אַל יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ: הָעוֹשֶׂה צְדָקָה צַדִּיק, כְּשֵׁם שֶׁהַהוּא צַדִּיק.
[8] הָעוֹשֶׂה חֵטְא מִן הַשָׂטָן הוּא, כִּי הַשָׂטָן חוֹטֵא מֵרֵאשִׁית. לָזֺאת נִגְלָה בֶּן־הָאֱלֹהִים, לְהָפֵר אֶת פְּעֻלּוֹת הַשָׂטָן.
[9] כָּל הַנּוֹלָד מֵאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ חוֹטֵא, כִּי זַרְעוֹ נִשְׁאָר בּוֹ; וְאֵין הוּא יָכוֹל לַחֲטֺא, כִּי מֵאֱלֹהִים נוֹלַד.
[10] בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלֹהִים וְיַלְדֵי הַשָׂטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו.
[11] הֵן זֶהוּ דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, שֶׁנֺּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ;
[12] לֹא כְּקַיִן אֲשֶׁר הָיָה מִן הָרַע וְהָרַג אֶת אָחִיו. וּמַדּוּעַ הֲרָגוֹ? מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשָׂיו הָיוּ רָעִים, אַךְ מַעֲשֵׂי אָחִיו מַעֲשֵׂי צֶדֶק.
[13] אַחַי, אַל תִּתְמְהוּ אִם הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם.
[14] אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי עָבַרְנוּ מִן הַמָּוֶת אֶל הַחַיִּים, שֶׁכֵּן אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ אֶת אַחֵינוּ. אִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ אוֹהֵב נִשְׁאָר בַּמָּוֶת.
[15] כָּל הַשׂוֹנֵא אֶת אָחִיו רוֹצֵחַ הוּא. וְיוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁכָּל רוֹצֵחַ אֵין חַיֵּי עוֹלָם מִתְקַיְּמִים בּוֹ.
[16] בָּזֺאת הִכַּרְנוּ מַה הִיא אַהֲבָה, בָּעֻבְדָּה שֶׁהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ. גַּם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִמְסֺר אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּעַד אַחֵינוּ.
[17] מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִכְסֵי הָעוֹלָם וְהוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו בְּמַחְסוֹר וּמוֹנֵעַ אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ, אֵיךְ תַּעֲמֺד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים?
[18] יְלָדַי, אַל נָא נֺאהַב בְּמִלִּים וּבְדִבּוּר, כִּי אִם בְּפֺעַל וּבֶאֱמֶת.
[19] בָּזֶה נֵדַע כִּי מִן הָאֱמֶת אֲנַחְנוּ וְנַשְׁקִיט אֶת לְבָבֵנוּ לְפָנָיו,
[20] שֶׁכֵּן אִם לִבֵּנוּ יַרְשִׁיעַ אוֹתָנוּ, הָאֱלֹהִים גָּדוֹל מִלִּבֵּנוּ וְהוּא יוֹדֵעַ הַכֺּל.
[21] אֲהוּבַי, אִם לִבֵּנוּ אֵינוֹ מַרְשִׁיעַ אוֹתָנוּ, עֺז לָנוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים;
[22] וְכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ נְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים אָנוּ אֶת מִצְווֹתָיו וְעוֹשִׂים אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו.
[23] זֺאת מִצְוָתוֹ: לְהַאֲמִין בְּשֵׁם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְלֶאֱהֺב זֶה אֶת זֶה כְּפִי שֶׁצִּוָּנוּ.
[24] הַשּׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בֵּאלֹהִים וֵאלֹהִים בּוֹ. וּבָזֺאת נֵדַע שֶׁהוּא שׁוֹכֵן בָּנוּ: בָּרוּחַ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ.